<h1>ארחות חיים הלכ' תקיעת שופר סימן ח'</h1>
<h2>דף כח:</h2>
המתעסק בתקיעת שופר להתלמד לא יצא וכן השומע מן המתעסק. נתכוון שומע לצאת ולא נתכוון התוקע להוציאו או נתכוון התוקע להוציאו ולא נתכוון שומע לצאת לא יצא עד שיתכוין שומע ומשמיע וכן דע' הרמב"ם והר"ז והראב"ד ז"ל וכן נראה דעת הר"ם נ"ע שכתב אם אמר המשמיע איני פוטר פלוני בתקיעתי לא יצא. ואם התוקע מתכוין להוציא כל השומע קולות תקיעותיו כל המתכוין לצאת יצא אע"פי שאין התוקע מכוין לזה פלוני ואע"ג דאמרינן גבי מצה אכל מצה בלא כוונה יצא דמשמע דאין מצות צריכות כוונה שאני מצוה דאכילה משאר מצות דכיון דנהנה כמתכוין דמי והכי נמי אמרינן גבי מתעסק בחלבים ובעריות שחייב פי' כגון שהיה לפניו חתיכות חלב וכסבור הוא שומן חייב ובעריות פי' שהיתה א' מן העריות בבית וכסבור שהיא אשתו ובא עליה שחייב שכבר נהנ' ואע"ג דאמרי' בעלמא דמתעסק פטור אבל לשאר מצות ודאי בעינן כוונה לצאת. ודעת הריא"ף והר' משולם והרשב"א ז"ל דאפי' לא כיון שומע לצאת ומשמיע להוציא יצא דמצות אין צריכו' כוונה ופי' שיתכוין שומע לשמוע ומשמיע להשמיע וכן פי' הריא"ג ז"ל וכן פסק הר' האיי ז"ל שהשומע צריך כוונה לשמוע לשם מצוה וכן פסק הרמב"ן ז"ל וכ"כ הבע' המאורות ז"ל.
<h2>דף כט.</h2>
הכל חייבין לשמוע קול שופר כהנים לויים וישראלים וגרים ועבדים משוחררין אבל נשים ועבדים וקטנים פטורין. ונראה שכיון שהנשים פטורות שאין ראוי לברך על התקיעה וכן בכל מצות עשה שהזמן גרמ' כגון סוכה ולולב וכיוצא בהן. והר"ף ז"ל כתב מ"מ רגילו' לתקוע גם בשביל נשים וגם מברכין ולא הוי ברכה לבטלה מפני שמכניסות עצמן בחיוב מידי דהוה אלולב. והבעל המאורות ז"ל כתב כיון שהברכה רשות להן הוי רשות נמי למי שתוקע בשבילן ע"כ והראב"ד ז"ל כתב שאין לעכב על ידן אם רצו לברך וכן כתבו חכמי צרפת וכן בכל מצות שיהא להן רשות ולא הוי ברכה לבטלה וכן נהגו בארצם וכן העיד הבעל המאור ז"ל בשם חכמי לוניל ז"ל וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל וז"ל מ"מ הסכמתן של ראשונים שהיא מברכת ואין מוחין בידה וכן בכל מ"ע שהז"ג. מי שחציו עבד וחציו בן חורין וטומטום ואנדרוגינוס חייבין. כל מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את החייב ידי חובתו לפיכך אשה או קטן אין מוציאין השומע מהן וכן החרש אינו מוציא לפי שהוא פטור שהדבר תלוי בשמיעת הקול וזה אינו שומע ואפי' מדבר ואינו שומע שהוא כפקח לכל דבריו אינו מוציא כיון שאינו שומע לאו בר חיובא הוא. אנדרוגינוס מוציא את מינו. פי' אנדרוגינוס שכן בלשון יון קורין לאיש אנדר ולאשה גנסיא וכן הוא עולה בגמטריא זכר ונקבה וי"א דבריה בפני עצמה היא דלית בה צד זכרות וצד נקבות אלא או האי או האי והכי איתמר פ"ק דחגיגה ואינו מוציא את שאינו מינו. טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו שהטומטום כשנקרע אפשר שימצא זכר ואפשר שימצ' נקב' וכן מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו שאין צד עבדות שבו מוציא צד חירות שבו כיצד יעשה שיצא ידי חובתו ישמע מבן חורין שיתקע לו שאפי' את עצמו אינו מוציא ולא אתי צד עבדות שבו ומפיק צד חירות שבו.
<h2>דף לג.</h2>
הכל חייבין לשמוע קול שופר כהנים לויים וישראלים וגרים ועבדים משוחררין אבל נשים ועבדים וקטנים פטורין. ונראה שכיון שהנשים פטורות שאין ראוי לברך על התקיעה וכן בכל מצות עשה שהזמן גרמ' כגון סוכה ולולב וכיוצא בהן. והר"ף ז"ל כתב מ"מ רגילו' לתקוע גם בשביל נשים וגם מברכין ולא הוי ברכה לבטלה מפני שמכניסות עצמן בחיוב מידי דהוה אלולב. והבעל המאורות ז"ל כתב כיון שהברכה רשות להן הוי רשות נמי למי שתוקע בשבילן ע"כ והראב"ד ז"ל כתב שאין לעכב על ידן אם רצו לברך וכן כתבו חכמי צרפת וכן בכל מצות שיהא להן רשות ולא הוי ברכה לבטלה וכן נהגו בארצם וכן העיד הבעל המאור ז"ל בשם חכמי לוניל ז"ל וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל וז"ל מ"מ הסכמתן של ראשונים שהיא מברכת ואין מוחין בידה וכן בכל מ"ע שהז"ג. מי שחציו עבד וחציו בן חורין וטומטום ואנדרוגינוס חייבין. כל מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את החייב ידי חובתו לפיכך אשה או קטן אין מוציאין השומע מהן וכן החרש אינו מוציא לפי שהוא פטור שהדבר תלוי בשמיעת הקול וזה אינו שומע ואפי' מדבר ואינו שומע שהוא כפקח לכל דבריו אינו מוציא כיון שאינו שומע לאו בר חיובא הוא. אנדרוגינוס מוציא את מינו. פי' אנדרוגינוס שכן בלשון יון קורין לאיש אנדר ולאשה גנסיא וכן הוא עולה בגמטריא זכר ונקבה וי"א דבריה בפני עצמה היא דלית בה צד זכרות וצד נקבות אלא או האי או האי והכי איתמר פ"ק דחגיגה ואינו מוציא את שאינו מינו. טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו שהטומטום כשנקרע אפשר שימצא זכר ואפשר שימצ' נקב' וכן מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו שאין צד עבדות שבו מוציא צד חירות שבו כיצד יעשה שיצא ידי חובתו ישמע מבן חורין שיתקע לו שאפי' את עצמו אינו מוציא ולא אתי צד עבדות שבו ומפיק צד חירות שבו.
